לוי ואח' נ' גני רימונים אירועים ושמחות בע"מ ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעות  למחיקת תובענת המ/יבים , לחלופין לא להתיר הצגת מסמכים שלא פורטו בתצהיר גילוי מסמכים בפני בית המשפט ., בתגובה ובתגובה לתגובה – להלן החלטתי.

ההליך נמצא בשלב של הכנת תצהירי עדות ראשית לאחר גילוי מסמכים.

התובעת במסגרת תצהיר גילוי מסמכים מטעמה טענה לקונית בסעיף 1ו. לתצהיר " חומר שנאסף לצורכי משפט – חסוי".

עד לרגע זה לא הובהר מה טיבו של "החומר החסוי". התובעים לא מצאו לנכון לפנות אל בית המשפט בעתירה לחיסויון לחומר שבידיהם ותוכנו מן הסתם גם אינו ידוע לבית משפט זה.

המחלוקת בין הצדדים היא קיומו או אי קיומו של הסכם בין התובעים לנתבעים כמפורט בכתב התביעה בתיק 37138-11-10.

אין חולק כי הסכם בכתב לא נחתם בין הצדדים והשאלה מתמקדת בקיומו של הסכם בעל פה ותנאיו.

מן הסתם ., התובעת – הטוענת להסכם – עליה נטל ההוכחה.

מעיון במסמכים שצירפה התובעת לכתבי בי- דין לא ניתן ללמוד על ההסכם הניטען .

ברור כי בהעדר תצהירים ומסמכים לביסוס טענת הסכם נטען –  יהא דין התביעה להידחות!.

התובעים – המשיבים בבקשה סומכים את סירובם לגלות מסמכים על הילכת סוויסה – ע"א 4249/98.

בעניין זה מורה ההלכה הפסוקה כי "אומנם ניפסק כי הכלל הוא פעולת בעה"ד "בקלפים גלויים".

 שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל ועשויה להיות מוצדקת במקרים של חסיון, מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שלא בתום לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב.

 שיקול דעת בימ"ש אם לדחות את העיון בראיה בלתי מוגבל ותלוי בנסיבות, במחלוקת ובצפי להסתברות קיומן של נסיבות בהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים ע"י בע"ד לא ישרת את מטרות הצדק.

בימ"ש רשאי לסטות מהכלל אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.

בהחלטתו ייתן בימ"ש את דעתו על המחלוקת ולשאר הנסיבות. במקרה מתאים רשאי הוא לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער בין העובדות כפי שפורטו בתביעה לתיאור העובדות כמופיע בראיה שבמחלוקת.

וכן :

"

בצד החסיונות הסטטוטוריים המאפשרים שלא למסור ולא לגלות ראיה, מוכרים בדין הישראלי חסיונות שהם יציר הפסיקה. כך למשל הוכר בפסיקה חיסיון לגבי מסמכים שהוכנו לקראת משפט (ראו: ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון, פ"ד כב(2) 602 (1968); ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כט(1) 169 (1974); עניין הסתדרות מדיצינית הדסה, 523-522) וכן לגבי מסמכים שנועדו לשמש בהליך חלופי ליישוב מחלוקת מחוץ לבית המשפט (ראו עניין בנק דיסקונט). עוד הכיר בית המשפט בחיסיון יחסי מפני חשיפת מקורות של עיתונאי, מקום שבו האינטרס הציבורי בהגנה על מקור המידע חשוב יותר מן הצורך שבקבלת העדות באותו עניין לשם חשיפת האמת (ראו עניין ציטרין). חיסיון יחסי נוסף מפני מסירת ראיה הוכר בפסיקה מקום שבו נדרש בנק להציג מסמכים הנוגעים לחשבונותיו של לקוח (ראו עניין סקולר). בהקשר זה גזר בית המשפט את החיסיון מחובת הסודיות המוטלת על בנק כלפי לקוחותיו והכיר בכך שללא חיסיון כזה עלולה חובת הסודיות להיפגע ואף להתרוקן מתוכן, וכדברי בית המשפט:

אם אמרנו כי המערכת הבנקאית, שקיומה הוא מאינטרס הלקוחות והציבור גם יחד, בנויה על חובת סודיות של הבנק כלפי לקוחותיו, הרי שאמירה זו תהא חסרת משמעות אם לא תתחייב מכך המסקנה בדבר קיומו של חיסיון בין הבנק ללקוח, שמשמעו הענקת פטור לבנק מן החובה (החלה על כל עד) לגלות לבית המשפט את כל המידע הרלוונטי למשפט שבידו. זאת אף-על-פי שאין בפקודת הראיות [נוסח חדש] הוראה מפורשת בדבר חיסיון כזה (עניין סקולר, 772).